דן מירון 216 המעניין הוא שלמרות שזה עתה יצאתי מניסיון צבאי אינטנסיבי, פעולות תגמול ומלחמת סיני, ולמרות שכנער, בעבר הלא רחוק חוויתי את מלחמת השחרור כילד בירושלים הנצורה, בנוסף לחוויות משפחתיות שיש לכל אדם, עדיין כל החומר העשיר הזה לא נחשב בעיני כמועמד לנושא ספרותי . הנושאים והצורות הספרותיות שגיששתי סביבם כסופר מתחיל נמצאו באזור שונה לחלוטין . הם התעלמו במידת היכולת מהמציאות הישראלית של אותם ימים ומהשאלות הפוליטיות והחברתיות שעמדו במרכז גיבושה של זהות המדינה הצעירה . השואה שניצבה כתהום שחורה ואיומה ברקע אולי היתה אתגר לעתיד לבוא אבל עדיין בלתי אפשרית כנושא ספרותי ממשי . לכתיבה העתידית שלי חיפשתי הדרכה מטאפיזית מעבר להוויה הישראלית המיידית ולכן במקביל ללימודי הספרות העברית באוניברסיטה בחרתי גם בלימודי הפילוסופיה הכללית . גם מקורות להשראה ספרותית לא חיפשתי בספרות דור מלחמת השחרור ואפילו לא בספרות הריאליסטית הקלאסית של המאה התשע-עשרה והעשרים, אלא דווקא באזור מסוים ביותר ביצירות ש"י עגנון, כגון "ספר המעשים", או פרשת הכלב בלק ב"תמול שלשום" או "עידו ועינם" . וכמובן גם באקזיסטנציאליזם של ז'אן ...
אל הספר