הירדן, ביתירח, כי הנשים פשוט אינן רוצות . אילו היו רוצות הרי הכול פתוח בפניהן . הן לא מעוניינות, לא תופסות יוזמה או דורשות מעצמן לעשות אחרת, להתמודד על תפקידים, להעז, לשנות . מרים הינה דוגמה יוצאת דופן בקרב בני קבוצתה אף שהיו בדגניה נשים שנאבקו ותרמו לשחרור האישה, הן היו מעטות ולא היו להן ממשיכות . המהפכה דורשת מבניה ומבנותיה קורבנות ונראה שבדגניה לא היה מי שרצה לשלם את המחיר, ואולי לא היה ברור עבור מה נגבה התשלום ועד מתי . ניצחונה של מרים ברץ הוא כישלון מאכזב בעצם ימים אלה של התעוררות המודעות לשחרור הנשים ולהעדפה מתקנת בחברה הישראלית . בחברה הקיבוצית, שבה הייתה דגניה החלוצה והראשונה להניף את דגל המהפכה הנשית, לא נתקיים דור המשך . להפך המהפכה נסוגה לאחור והותירה את הנשים במקום שבחרו להיות בו . 116
אל הספר