חברות דגניה מצאו את עצמן במלכוד כפול : מצד אחד השיגו את שחרורן בקבוצה, את שוויון ההזדמנויות בתעסוקה ואת אי תלותן הכלכלית בגבר כמפרנס, אך מן הצד האחר הן שועבדו לטיפול בילדים ולגידולם באמצעות האחריות הבלעדית שהטילה עליהן הקבוצה . הקבוצה העבירה למעשה את הטיפול בילד מהספרה הפרטית בית ההורים ותיקה החם והעוטף של האם לידי הקבוצה, שהיא הספרה הציבורית . מרגע שהתקבלה ההחלטה על הטיפול המשותף ועל אחריות הקהילה "הופקע" הילד מרשות הוריו ונהפך ל"נכס'' השייך לרשות הכלל . נוצר מצב דואלי שלפיו הילד נתפס כרכוש פרטי ) של האישה ( וכרכוש ציבורי ) של הקבוצה ( , והיה צורך למצוא את האיזון ההולם בין שתי הספרות . הקבוצה הייתה אמורה למצוא את האדם המתאים לחנך את הילדים ולטפל בהם כדי לשחרר את האימהות לעבודה במשק במשך שעות היום ולאפשר להורים לנכס לעצמם את ילדם הפרטי בשעות שלאחר העבודה . זה היה הדגם שנבנה בדגניה, והקבוצות האחרות העתיקו אותו, שינוהו ושכללו אותו בהתאם לתפיסתן . יש לזכור כי הסירוב לקבל את התא המשפחתי כמוסד בסיסי היה במשך שנות העשרים והשלושים אחד המאפיינים של חיי הקבוצה . משפחה נחשבה מוסד בורגני שמרנ...
אל הספר