ב. רפת דגניה וכניסתה של מרים לענף

כששאלו מה נעשה אנחנו ? ענינו, את זה שאנו עושות . זה מאוד לא מצא חן בעיניהם אבל אנו ניצחנו . על ידי מעשים הוכחנו להם שאנו יודעות ויכולות" . 23 מרים ברץ לא ניהלה ויכוחים עם חבריה אלא נקטה יוזמה עצמאית : "החלטתי שאני אהיה חקלאית והבעתי את רצוני לחלוב את הפרות, אולם חברי סירבו, בחששם שהפרה הערבייה הפתעה תהרוג את הבחורה שתנסה לנגוע בה" . 24 אפשר שהיה ממש בחשש כי פרה תיפגע בה, אך נראה כי מאחורי הנימוק ה"בטיחותי" הסתתרה השקפת עולמם של החברים, שלא האמינו ביכולותיה הפיזיות של חברתם לבצע את העבודה הזו, גישה שהיה בה לא מעט פטרונות . מאחר שהייתה חסרת מיומנות כלשהי במלאכת החליבה וידעה כי לא תמצא תומך בקרב חבריה לקבוצה, פנתה מרים לזקיה, אשתו של אבו­רחים, השיך הזקן של הכפר אום­ג'וני, ללמוד ממנה את מלאכת החליבה" . 25126 לא התווכחתי הרבה, חשבתי על כל מיני תחבולות כדי לבצע את משאת נפשי . בו בערב עשיתי הכרה עם אשת השיך של הכפר, זקיה . . . לה גליתי את רצוני, והיא, הערבייה, הבינה אותי ולימדה אותי לחלוב . נדברתי אתה שבשלוש בלילה אדפוק בקיר . . . והיא תבוא ללמדני לחלוב . אולם כדי שהפרה תיתן לי את חלבה, הייתי...  אל הספר