הקדמה

מהלכת יחפה והבוץ בין אצבעות רגליה, ידיה היו "המחוספסות והעדינות ביותר" כפי שאומרת בתה, שתלתה בביתה צילום של הידיים הללו . מרים זו, ה"עיזה הפזיזה של תנועת הפועלים", נהפכת לרפתנית של עשרות שנים, משתלמת בהולנד, מדריכה את ממשיכיה בכובד ראש . היא הנערה המורדת שאביה ניסה לכלוא אותה בביקורה בגולה, הצליחה לגבור עליו ולרקוד את ריקוד ניצחונה המוזר על סיפונה של האונייה שהחזירה אותה ארצה, אך היא גם הכלה הבוכה ביום נישואיה המסורתיים משום שמשפחתה לא יכולה להיות עמה ביום חגה . היא הקפידה על נישואיה, עונדת את טבעתה של הכלה שנישאה לפניה באום­ג'וני, ורוקדת ריקוד של עליית נשמה . מרים ברץ הלכה על גחלי זמנה כשהעדיפה לעבוד עם בנה הבכור גדעון התינוק ברפת . זו התמונה הכמעט נוצרית של הילד הראשון בקיבוץ, תמונה שהעמידה אותה בפני מבחן רגשי עליון ונורא . אך היא, האישה המשוחררת, האמינה בעבודת הנשים בחקלאות . היא גם האימא של הקבוצה כי היא המיישמת הראשונה של ההנקה המשותפת, כלומר, מיניקה תינוק שאין לאמו חלב . היא שאיננה מהססת לנסוע לחצי שנה כדי ללמוד רפתנות בהולנד ולהשאיר את ילדיה עם האבא, היא גם זו המביאה שבעה ילדים ...  אל הספר