— 160 — ד"ר רינה נאמן היא אנתרופולוגית בעלת תארים גם בספרות, לשון ופילוסופיה . עבדה כמרצה באוניברסיטת תל - אביב בחוגים פילוסופיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה וכן במכללה האקדמית של תל - אביב - יפו, שם הקימה את המחלקה לאנתרופולוגיה . התמחתה במיוחד בנושאים הגירה, תרבות ושפה, מקום וערים, וכתבה בנושאים אלה מאמרים בכתבי עת בארץ ובחו"ל . כן עסקה בביקורת ספרים בעיתונות ובכתבי עת, וממשיכה בכך כיום . רינה נאמן משחזרת בספר זה את חוויות ההגירה שעברה בילדותה ואת ההלם התרבותי בעקבותיהן . כבר בפרידתה הדרמטית מדירת הוריה בבוקרשט, וכן במסע הרכבת והאנייה, בעגינה בנמל חיפה ובנסיעה למעברה, "ידעה" בדרך כלשהי שחייה הקודמים הסתיימו, ושהעתיד צופן לה שינויים לרעה . לכן כנראה מחקה מזיכרונה את כל הפרטים הקשורים בשלבים הללו של המעבר לישראל . הסופרת מתארת ברגישות רבה את המפגש האכזרי שלה עם המציאות עקב אי ידיעת השפה, העדר הבנה של הקודים התרבותיים שנהוגים במקום החדש, וההבדלים הדרסטיים בין תנאי החיים שלה בבוקרשט לעומת אלה שלאחר ההגירה . מגבלות אלו גרמו לה למצב של שיתוק, "כיבוי" כפי שהיא מכנה זאת בספר . והמאמץ להתגבר עלי...
אל הספר