רינה נאמן | 119 הלשון אינם קודש וגם הם משתנים עם הזמן . שנית, צריך להרשות בכתיבה, כמו בדיבור, חריגות מסוימות מהם, אם הן נראות מוצדקות בעיני הכותב . אני למשל לא משתמשת אף פעם במילה "תחת" במשמעות "במקום" מסיבות מובנות . אני גם לא משתמשת במילה "חרף" במקום "למרות", ואני אפילו לא יודעת מדוע . היא מצלצלת לי לא טוב, כנראה בגלל האות ח' בה . יש בשפה העברית יותר מדי ח' . אני זוכרת את ההתרשמות המילולית של אמי מצלילי השפות שהיא שמעה במעברה בה שהינו לאחר העלייה . היא התלוננה על ריבוי האות ח' בהן, שאיננה ערבה לאוזן, וודאי לא בהשוואה לרומנית . התשובה שלי לעורכות הלשוניות היא, שהרבה יותר מעניין לקרוא מאמרים הכתובים בלשון מחבריהם מאשר לקרוא כתב עת שלם בלשון העורכת הלשונית . אני בעד חופש כתיבה כמו חופש דיבור . עד כאן עסקנו בתקשורת בין אנשים שדוברים "אותה שפה " בערך . העניין מסתבך כאשר מדובר בשפות שונות ויש צורך בתרגום, כמו במקרה של הגירה . מה שברור הוא שאי אפשר לתרגם משפה לשפה באופן מילולי . זה לרוב אפילו מגוחך . זה אומר שמהגרת כמוני לא מספיק שתרכוש אוצר מילים בעברית, אלא גם תתעדכן במציאות הישראלית כדי ...
אל הספר