רינה נאמן | 105 במצב של העדר טוטאלי של שפה . אישה צעירה ניגשת אליי ועושה לי סימן ללכת אחריה . אנו נכנסות למסדרון שבשני צדיו דלתות . דלת אחת פתוחה ואנו נעצרות לפניה . אני רואה שתי בנות שנראות יותר מבוגרות ממני לבושות בגופיות ובמכנסיים קצרים . ) ברומניה לא לבשנו אני וחברותיי מעולם מכנסיים קצרים ( . בידיהן מגבים ) לא הכרתי כלים אלה ולא ידעתי את שמותיהם בעברית ( . בידיהן דלי מים שהן שופכות על הרצפה, אוספות את המים בסמרטוט וסוחטות אותו לדלי . אני חושבת ) ברומנית ( שאיזה צינור התפוצץ וגרם להצפה, אותה מנסות הבנות לייבש . הבנות עוצרות את עבודתן ופונות אליי בעברית . אני רואה שפתיים זזות ושומעת קולות, ולא מבינה דבר . גם האישה הצעירה מדברת איתן וגם אותה אני לא מבינה . אני נורא מבולבלת, נבוכה, קרובה לבכי וחוששת להקיא . ) גם כיום בהיותי כותבת שורות אלו עולות דמעות בעיניי ( . בהמשך היום כבר נתנו לי להבין בעזרת תנועות וסימנים שזה החדר בו אגור יחד עם שתי הבנות ושמה שהן עושות זה ניקוי רצפה . מאוד תמוה בעיניי ואני עדיין חושבת שלא הבנתי אותן כראוי . שהרי בכל חיי בעבר בבוקרשט התרגלתי לצורה אחרת לגמרי של נ...
אל הספר