158 עידן צבעוני ניסן : אני חייב להודות שיש לי איזושהי התנגדות להתעסקות בלתי פוסקת בזהות אתנית . לא שלא עשיתי את זה בעצמי . אבל מתישהו נדמה לי שצריך להמשיך קדימה ולא לחיות כל הזמן את הזהות שלך נונסטופ ולהשתמש בזה כמעין קרדום לחפור בו . אני פחות מתחבר לזה . אני חושב שהמקומות המעניינים בלבנטיניות הם האופן שבו אנחנו הושלכנו אל תוך המקום הזה והאופן שבו אנחנו מתמודדים איתו כמי שהיו אמורים להיוולד כאנשים חדשים, יצורים חדשים שנפלטו לכאן בעקבות האידיאולוגיה הציונית . אני מכיר את זה באופן אישי, אני בא ממשפחה שהיגרה לכאן מברית המועצות בשנות ה – 70 . משפחה שבאמת הרגישה כאילו היא הושלכה לפה, הושלכה לתוך ביב השופכין הזה, ואתה צריך ללמוד לשחות בתוך הביב הזה . עידן : למרות שהעלייה משנות ה – 70 מזוהה עם בחירה מרצון . ניסן : אבל מכיוון שזו בחירה מרצון, אז אתה מגיע לפה ואתה מבין ש . . . השבר הוא כשאתה מגלה שזו באמת מדינה ים – תיכונית . ההורים שלי הגיעו מצ'רנוביץ, בירת התרבות, למרות שהם לא ממש "אנשי תרבות", הם לא אינטלקטואלים . הם אקדמאים אבל לא אינטלקטואלים . אבא שלי רופא שיניים ואימא שלי מהנדסת כימיה . ...
אל הספר