פרק ב: הצוק שאין לו הסבר: "יאני על ההר"

56 גבריאל צורן אולמות ומעברים, שהחלו לתפקד החל מ- 1969 . בדצמבר 1979 , לאחר שרוקנו משם את כל מתקני התצפית והקליטה, וכל המבנים הניידים פורקו, הושמדה מערכת החפירות והביצורים התת-קרקעיים בפיצוץ אדיר ומתוקשר . דויד גרוסמן, שעשה חלק ניכר משירותו הצבאי באותו בסיס, בחר באירוע הפיצוץ כתשתית וכרקע לסיפורו "יאני על ההר", שחובר בסמיכות מדהימה לאותו אירוע ( תאריך סיום הכתיבה, המצוין בסוף הטקסט הוא ה- 80 . 1 . ,25 כלומר פחות מחודשיים לאחר הפיצוץ ! ) . שם ההר, אום-חשיבה, הומר בסיפור בראס-עג'לה ; שם הבסיס, בבל, הומר בלבב . העלילה כמובן בדיונית, אך עובדות הרקע וממדי המרחב והזמן של האירוע ההיסטורי משתקפים בסיפור באופן מיידי . הבסיס הצבאי מוצג בסיפור כמה שמכנה מישל פוקו הטרוטופיה ( פוקו 2003 ) . הטרוטופיה היא תופעת מרחב-זמן המסוגרת ונבדלת מן המרחב הנורמלי והיומיומי המקיף אותה, ובמובן מסוים היא שלילתו . מנקודת-ראותו של עולם היומיום היא בעצם המרחב-זמן ה"אחר" : היא יכולה להיות אתר נופש, ששוכנים בו לפרק זמן קצוב, בית-חולים, בית- סוהר, או, כמו במקרה שאנחנו מדברים עליו, קסרקטין צבאי . המרחב ההטרוטופי, בניגוד ...  אל הספר