251 פרק רביעי : תאולוגיה בשירת יונדב קפלון וּבַשָּׁעָה שֶׁמֵּעֵבֶר לִכְנִיסַת שַׁבָּת וּמֵעַל מוֹצָאֶיהָ, נִמְצֵאתִי לִי שִׁיר עַל דַּף 156 לְפָנַי : השיר נפתח בזעקתו של הדובר אל הרעים : 157 "נְסִיעָה גְּדוֹלָה מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה" . 158 צעקה זו מלמדת שהרגעים שלפני כניסת השבת מבשרים על תמורה שאין להכילה . שעה זו קרויה בשיר שעה "שֶׁמֵּעֵבֶר לִכְנִיסַת / שַׁבָּת / וּמֵעַל מוֹצָאֶיהָ" . השעה שמעבר לכניסת השבת היא, בפשטות, השעה הראשונה של השבת, אך המילה "מעבר" מצביעה על מקום מופשט ולא על זמן . גם הביטוי "וּמֵעַל מוֹצָאֶיהָ" מצביע על עליונות מופשטת ולא על מקום . מכך יש להסיק כי השעה שאליה מכוון השיר נמצאת מן העבר האחר של רעיון כניסת השבת, התחוּם בזמן מסוים . סיום השיר, "נִמְצֵאתִי לִי שִׁיר עַל דַּף / לְפַנַי : ", מלמד שהשיר מציב אתגר רוחני- חברתי-דתי שבו היצירה נמצאת מעבר להבחנה הדיכוטומית שבין אסור למותר . זמן השבת כזמן הנמצא מעבר להגדרות המוכרות של זמן ומרחב מאפשר לפרוץ את גבולות הדת בלי לערער על תקפותם . לכן שיר זה לא מתאר חילול שבת אלא חיפוש אחר הוויה רוחנית שאינה מסתתרת מאחורי "מַנְ...
אל הספר