233 פרק רביעי : תאולוגיה בשירת יונדב קפלון של הטבע : "נְשִׁימַת הַשַּׁחַר בָּעֲרָפֶל", ממשיכה בשיר השלישי במטפורה המטעינה את הסתיו באיכות קוגנטיבית : "הַסְּתָיו נִמְלָא מַחֲשָבָה" . הצורך שלו להיבדל מחבורת הגברים מלמד שנוכחותו של האני היא התנאי היסודי לקשר עם האל . "אני" זה הוא לא עמדה עקרונית מופשטת אלא גוף ממשי בשר ודם . ההתגלות הרוחנית שתוארה בשיר "בלב הבערה", הראשון במחזור שירים זה, כגוף תלוי, ובשיר שלאחריו, "על עץ גבוה", כגוף אלוהי, נבחנת בשיר השלישי כגוף ממשי . 112 רעיון זהזאת משום שתקפותה של בשורה רוחנית נבחנת בביטוי הגופני שלה . מודגש במבט לאחור : "בַּשָׁעָה הָרִאשׁוֹנָה כְּבָר נוֹדַעְתִּי / כִּי הַסּוֹף אַחֵר יְהֵא וְכִי / מֵעֲצָמָיו יִנָּבֵא אִישׁ" . תביעתו לנבדלות היא תנאי להתגלות של "אלוהות אחרת" המתאפיינת 113 ומביעה הזדהות עם האל . באונות מינית, בתחילה, משמעותה המינית של הזדהות זו נרמזת : "אֱלֹהוּת אַחֶרֶת תְּרוֹקֵן אֶת הַשָּׁמַיִם / אֲשֶׁר בְּקִרְבָּם יִתְגַּל אָז גְּבוּל הַשְּׁחָקִים", ולאחר מכן היא גלויה : "עֲנַן-זֶרַע אָפֹר / יִתְחַשְׁמֵל אַךְ יַמְתִּין / לָרוּח הַנְּכ...
אל הספר