231 פרק רביעי : תאולוגיה בשירת יונדב קפלון מיקום הפגישה ברחבת הכותל, בגדי החול של הנער ושפתו העברית, שממזריותה אינה מוצגת כגנאי, מלמדים שחיותה של הקדושה תלויה במפגש שלה עם החול, ובמיוחד במפגש עם החול הישראלי . יחסו לנער אסף, המייצג את הישראליות, מתבטא בהתבוננות בו מרחוק בהתפעלות, בתשוקה ובתקווה . המפגש בין השניים מתקיים ברחבת הכותל, סמל לדתיות ממוסדת, אך מה שמתקדש אינו המקום אלא דווקא העברית הממזרית כנוכחות של שפת תפילה חיה וחצופה, שהיא בת לא חוקית לשפת הקודש . העברית הממזרית מנכיחה את הכוח המיני הגולמי שאינו כבול בהגדרות של דת, חברה ומסורת . התקדשותה של העברית על שפתי הנער קושרת בין ממזריות זו ובין הערגה של הדובר אל הנער, ומלמדת שבכוחה של ערגה זו להנכיח את הקדושה . בשיר השני במחזור השירים, "עירום ודק", יש קושי וסיבוך בחיבור בין הדובר לעלם : עֵירוֹם וְדַק הַגֶּפֶן בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית שֶׁלִּי . יָרֵח קַר זוֹלֵף עַל שְׁנֵינוּ אוֹר אַכְזָר . שֶׁקֶט שֶׁל לִפְנֵי נְגִינָה . בְּתוֹך הַשֶּׁקֶט עֲנַן חַיַּי מַצְמִית אוֹמְשׁוֹרֵר . יַחְדָּיו אָנוּ פּוֹשְׁטִים זְרוֹעוֹת לְהִלָּפֵת בֵּין חוּטֵי ...
אל הספר