191 פרק שלישי : נוכחות והיעדר – תאולוגיה בשירת רבקה מרים נראים כמעשה דתי הכרחי ומתבקש, עד שיש להיזכר כי אף משורר או משוררת לא עשה זאת כך לפניה וכי את המבעים הללו של האמונה הצומחת מתוך הנורא מכל כתבה נערה צעירה מאוד, החל משנות העשרה המוקדמות שלה והלאה . עמדה תאולוגית נוספת עולה מיחסה של רבקה מרים למקורות . כפי שהראינו, בשיריה מוצעות אסטרטגיות מדרש רבות ומגוונות, שיש בהן לעיתים השלמת פערים ודמיון לעומת הטקסט המסורתי, לעיתים יש בהם מחיקה, שיבוש וחתרנות שלו, ולעיתים יש בהם רעננות ושובבות . אסטרטגיות אלו ואחרות, שהפכו בעשורים האחרונים לקונבנציות ספרותיות, בעיקר בשירה הנכתבת אצל בוגרי החינוך הדתי לסוגיו, לא היו נפוצות ומוכרות בשנות השבעים והשמונים . נדגיש שתי מעלות המייחדות את יחסה של שירתה למקורות על פני אלו שקדמו לה ואלו שבאו לאחריה : המעלה הראשונה היא כמותית – שירתה של רבקה מרים חוזרת ופונה אל מדרשי חז"ל ואל דמויות המקרא בדרכים שונות ובהקשרים שונים, לפעמים לאותו מקור חמש או שש פעמים, כפי שהראינו ביחס לציטוט מהתפילה "גדול, גיבור ונורא", ומקדישה ספר שירה שלם לדמות מקראית אחת ! כמות זו יוצרת...
אל הספר