) אולי כשני שלישים ( מהמקובל באזורים אחרים בארץ . אלא שמידת שלמותה ותוקפה המדעי של הנחה זו היו אפופים בלא מעט סימני שאלה והיא התקבלה על ידי קברניטי ההתיישבות ובראשם וייץ, בהסתייגות מסויימת . וייץ אף סייג וכתב בהקשר לזאת כי יידרשו שנתייםשלוש נוספות של ניסיונות כדי לדעת אם יהיה אפשר ליזום התיישבות נרחבת על בסיס הנחה זו 25 . לספקות ולאי הוודאות האלה נוספו הקשיים שנתגלו בזמן קיום המצפים באיתור מקורות מים עצמיים מספיקים והסכומים הגבוהים ) כ 150,000 לא''י ( שהושקעו עד אז במצפים, שעלו בהרבה על מה שתוכנן . צירוף כל הגורמים הללו יחד העלה סימני שאלה לגבי כדאיותו של מיזם התיישבות נרחב בנגב והביאו לגיבוש שרווחה במחצית הראשונה של 1946 במוסדות התנועה הציונית, התפיסה כי יש להמשיך במתכונת המצומצמת של המצפים הקיימים בלי לחולל בה מפלסי דרך לפחות לא בשלב זה שינויים מפליגים ובלי לראות במצפים להתיישבות נרחבת יותר 26 . אלא שהחל מאמצע 1946 התחוללו שתי תמורות מדיניות חשובות ששינו את כל תמונת המצב והפכו את הנגב ליעד מרכזי ומיידי של האסטרטגיה היישובית . הראשונה הייתה החלטת היישוב היהודי לסגת מאסטרטגיית ...
אל הספר