השארתי לנהג ולמלווה את המכונית יחד עם תלושי הדלק והאוכל, וביקשתי שיאספו אותי כעבור חמישה ימים להמשך המסע אל היעדים שמחוץ לבייג'ינג . שניהם זרחו מאושר ‑ ועכשיו לעבודה . מצויד במפה של בייג'ינג, ברשימת טלפונים וכתובות, ובמכתבי המלצה שהכנתי עוד בהונג קונג התחלתי את "המסע" . הראשון במכתבים היה מנשיא האוניברסיטה העברית, ידידי הטוב, פרופ' יורם בן ‑ פורת, שעל סמך בקשה אישית שלח לי מכתב מרשים המסמיך אותי "לייצג את האוניברסיטה" ; השני ‑ מחברה ‑ בת של התעשייה האווירית שהיה באותה רוח . את אלה הצגתי לפי הצורך כשהתחלתי לארגן את הפגישות . "שלום, אני ראובן מרחב מהונג קונג", הצגתי את עצמי . כששמעו בני שיחי שנכנסתי לסין באישור, עם הדרכון הישראלי שלי ‑ כמובן, בלא חותמת רשמית בדרכון, אלא רק בדף מצורף ‑ הם גילו פתיחות רבה, הסכימו להיפגש ושוחחו איתי בחופשיות רבה . נפגשתי עם אנשי האקדמיה למדעים, עם אנשי CHINANEW TECHNOLOGY , חברה להשגת טכנולוגיות חדשות . כולם גילו פתיחות לאפשרות של שיגור משלחת ישראלית קבועה לבייג'ינג לצורך חילופי ידע טכנולוגי . נפגשתי גם עם בעלי תפקיד בסוכנות התיירות הסינית ודיברתי איתם על ה...
אל הספר