דגלים לבנים בחברון

40 ילדוּת במרחב רדיקלי והנה בא קומנדקר . . . אני עוצר את הקומנדקר ורואה שעל הקומנדקר יש דגל . . . דגל אימפרוביזציה . . . ולקחתי את הדגל . ביקשתי מהנהג של הקומנדקר שיתקרב לשער . . . ואני עליתי על הגג של הקבינה ושם היו מסמרים שדפוקים בתוך הקיר . ולקחתי חוט ברזל ושמתי את המוט של הדגל עם הדגל על השער . וזהו הדגל שתלינו על מערת המכפלה . . . ניגשנו כולנו עם הכתפיים ופרצנו את השער, ונכנסנו למערת המכפלה דרך השער הראשי . . . כשנכנסתי למערת המכפלה הרגשתי ממש את משק כנפי השכינה . . . עוד באותו היום חתם ראש עיריית חברון, עלי ג'עברי, על כתב כניעה בטקס מאולתר שארגן עופר . באותו מעמד קיבל ג'עברי צווים המורים על עוצר כללי . ההודעה על כך נמסרה לכלל תושבי העיר באמצעות קריאות המואזינים מגגות המסגדים . כבר למחרת מונה עופר למושל הצבאי של חברון וקיבל עליו את המשימה להחזיר את החיים בעיר למסלולם . אף שלא נשזרו בו סיפורי גבורה, עורר כיבוש חברון רגשות עזים בציבור הישראלי . ההתרגשות העצומה נבעה מן החזרה לעיר האבות, למערת המכפלה ולקהילת תרפ"ט . נאומו של הרב צבי יהודה בערב יום העצמאות תשכ"ח וזעקתו לשחרור חברון ושכם...  אל הספר