פרק ה 184 אם הייתי פלסטיני כאשר עזבתי את חיפה בהיותי ילד, אני כיום אחד שחי בבֵּירוּת כאיש חסר מדינה, שרוב שנות בגרותי [ חי ] במחנה פליטים . לא הרגשתי שאני חי בקרב 'אחיי הערבים' . לא הרגשתי כערבי, כלבנוני או סתם כסופר אומלל הטוען למען 'סוריה הדרומית' . הייתי פלסטיני, פירושו שאני זר, פליט שהוא עול [ על החברה ] . להיות כזה בשבילנו, בשביל הדור שלי של פלסטינים, היה פירושו להסתכל פנימה, להתכנס פנימה, להיות חלק ממיעוט שיש לו דרך משלו לעשייה, לראייה, לרגשות ולתגובה משלו . להיות כזה בעבורנו, היה פירושו תוספת של גוון דק לעיצוב התרבותי של הפלסטיניות 92 שלנו . . . פואז תורכי ממשיך ומציין שבכל מקום פנו אליו בכינוי 'פלסטיני', ואיש לא טרח לדעת את שמו . בבית החרושת לממתקים, שעבד בו בהיותו נער, זכה ליחס של בוז ואיבה מחבריו לעבודה מבני המקום, ואילו מעבידו היה נוהג בו בגסות ומשלם לו שכר נמוך מזה ששולם לאחרים . את תחושת הרדיפה שהיתה מנת חלקם של הפליטים מצד אחד ואת רצונם להתלכד ולשכוח את פילוגי העבר מצד אחר מתאר תורכי כך : באותם ימים, כשנפגש פלסטיני עם פלסטיני אחר, השתוקק למצוא בו את רטט הרעוּת כדי להתחלק ...
אל הספר