שובו של המופתי והגברת המעורבות הערבית בסוגיה הפלסטינית 65 להשפיע למעשה על החלטותיה בנושא הפלסטיני . בו בזמן חל מפנה בולט במעמדו המנהיגותי של המופתי בזירה הערבית : אם עד ספטמבר 1937 היה קשה לעקוף אותו, להתעלם ממנו או להתעמת אתו בזירה הערבית, עתה היה אפשר להתעלם ממנו, להתנגש אתו, לעקוף אותו ואפילו לדחות את בקשותיו . תרמו לכך, ללא ספק, תמיכתו בגרמניה הנאצית ושהייתו בברלין בתקופת המלחמה . התנגשויות ישירות וגלויות כאלו אירעו בעיקר בין המופתי ובין ממשלות ירדן ועיראק . נראה כי מציאות חדשה זו היא שאִפשרה את שתיקתה של ממשלת בריטניה נוכח שיבתו הרשמית של המופתי למנהיגות הפלסטינית . אפשר לסכם ולומר כי לאחר שובו לאזור היה המופתי למנהיג הלא נכון להוביל את הבעיה הפלסטינית . שובו של המופתי לקהיר ועמידתו שוב בראש התנועה הלאומית הפלסטינית יצרו מצב חדש בהנהגה הפלסטינית . למרות ירידת מעמדו של המופתי בזירה הערבית ואי-שביעות הרצון הרבה מהזדהותו עם גרמניה הנאצית ומפעילותו ההדוקה אתה נגד בעלות הברית, הוכרע הוויכוח הפנימי על ה רכב ההנהגה הפלסטינית דווקא לטובת הכרה בדומיננטיות של החוסינים . הבעייתיות במעמדו של ...
אל הספר