ג. דמויותיהן של מיכל ובת שבע בפירושו של יפת בן עלי לספר שמואל

436 תור הזהב הקראי לשירותם של נביאים כגון שמואל, נתן וגד ) , בחלק מהמסורות של חז"ל וכן במסורות הנוצרית והמוסלמית נתפשׂדויד כנביא . פרשנים יהודים רבים, ובכללם יפת, ראו בדויד 440 בשונה המלך נביא . לדעתו משַקפים רבים ממזמורי תהלים חזיונות נבואיים של דויד . מפרשנים אחרים במרחב האסלאמי סבר יפת כי העיקרון של חסינות הנביאים מחֵטְא אינו חל על דויד, משום שלא היה נביא במלוא מובן המילה, היינו, האל לא גילה או מסר לו מצוות והנחיות שעליו להעביר לעם ( כפי שמסר למשה ולנביאי הכתב האחרים ) , אלא רק העניק לו מעין השראה שבזכותהּכתב מזמורים בעלי אופי נבואי . לשון אחר, דרגת הנבואה שלהּזכה דוד אליבא דיפת הייתה נמוכה יחסית . אפשר להציע כי בכך יישב יפת בין מה שמתאר הטקסט המקראי לבין מעמדו של דויד במסורת היהודית ובמסורות הדתיות האחרות . נביא כזה, הזוכה להשראה אך לא להתגלוּת ישירה של מצוות האל, יכול לחטוא גם חטאים חמורים בלי שהדבר יפגע במעמדו ובשליחותו . בהתאם לכך התנגד יפת לניסיונם של כמה הוגי הדעות בני דורו לצמצם את חטאו של דויד במעשה בת שבע . יפת סבר שחטאו של דויד מפורש בכתוב, ובהֶעדֵר צורך תאולוגי מחייב אין ...  אל הספר