יַם המקרא – הפרשנות השיטתית לסוגיה 303 [ ו 6 ] וְאִלּוּ חָיָה אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם וְטוֹבָה לֹא רָאָה הֲלֹא אֶל מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הוֹלֵךְ . ואילו היה חי אלף שנים פעמיים, וטוב לא ראה, האם לא אל מקום אחד הכול הולך ? כבר אמר וְשָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה וְרַב שֶׁיִּהְיוּ יְמֵי שָׁנָיו ( קה' ו 3 ) , שהוא פרק הזמן שיכול אדם לחיות . ואז אמר וְאִלּוּ חָיָה אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם , שהוא פרק הזמן שאין אדם יכול לחיות . ואם אליהו, עליו השלום, חי יותר מאלף שנים פעמיים, כפי שגורס אחד החכמים, אין מקום לציין זאת בכתובים כגון אלו . הוא אמר אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם , אף שיכול היה לומר אלפיים , שכן עשרת הדורות הראשונים הגיעו כמעט לאלף שנים, כמו מתושלח, אך אף אחד מהם לא עבר אלף שנים . ועל כן אמר : אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם . דהיינו, לוּ חי אדם אלף שנים, כזולתו, בתוספת מספר שנים דומה, ועדיין לא היה רואה בכולן טוב, היה הוא וה נָפֶל באותו מעמד . דע שהוא אמר וְנַפְשׁוֹ לֹא תִשְׂבַּע מִן הַטּוֹבָה ( קה' ו 3 ) ואמר כאן וְטוֹבָה לֹא רָאָה , כדי להראות שהאדם מואס ב טובה שנפלה בחלקו ואשר ראה אותה . ייתכן שבאו...
אל הספר