יַם המקרא – הפרשנות השיטתית לסוגיה 257 במקרהו של איוב מתחילות תועלות אלה בפרספקטיבה הכללית של ספר איוב ומדגישות את היותו אדם צדיק וישר-דרך שאינו נמנה עִם בני ישראל . אף על פי שאינו חלק מעם ישראל, כפי שטוען ומראה יפת בן עלי, ראוי לבני ישראל ללמוד מאיוב ומדרכו . איוב הוא מופת למאמין באשר הוא, יהודי או שאינו יהודי, ולכן ראוי שעניינו יילמד ויישמר בספר מספרי המקרא . בהמשך עובר יפת להתמקד בתועלות הממוקדות יותר של הספר ובפרט באופיו הדיאלוגי, שממנו יש ללמוד על חשיבות הדיון וההתדיינות ועל חשיבותה של תרבות הדיון וניהולו באופן שקול ותרבותי . על העיון הספרותי - רטורי מוסיף יפת היבט פולמוסי : הוא מפרש כמה מהתועלות באופן המלמד אותנו על צִדקת דרכם של הקראים, השואפים לקיים דיון חופשי ולא לקבל תשובות אלה או אחרות כאֲמיתות או כמובנות מאליהן, בדומה להטלת הספק של איוב עצמו בדיונים בינו לבין רֵעיו . בתועלת התשיעית אף מציין יפת במפורש את הפרשן וההוגה הרבני סעדיה גאון ואת דרכו כדוגמה לאלה המתנגדים לדיונים מסוג זה – היות שהם מקבלים את המסורת ( החז"לית ) בעיניים עצומות, ומגנה אותם בשל כך . אולם ההיבט הפולמוסי ...
אל הספר