"מנשקי הקמעות, עובדי האלילים והמשתחווים ומשתטחים על קברי קדושים"

צאתבהטקבט באתבהט ה ט 172 אלה רק קומץ . . . אז איך זה שהקומץ שולט בנו ? ! איך זה שבאין מרגיש ובאין 21 מפריע הוא, הקומץ, נעשה לרוב ? ! גרבוז מונה בנאומו את "מנשקי הקמעות" וה"משתטחים על קברי קדושים" כאחד האיומים על החברה בישראל, לצד רוצחי ערבים ואנסים . לא פחות . האמונות האלה מזוהות עם מעשי טרור נגד ערבים ועם פגיעות מיניות . הסתייגות מפולחן הקדושים נמצא כאמור גם בחוגים מסורתיים . מזרחים רבים וגם חרדים לא מעטים מסתייגים ממנו . ואולם, דחייתן של אמונות אלו אין כמוה כהכרזה על המוני בני אדם כעובדי אלילים, מתוך זיהויים עם אנסים והפיכתם לאיום על החברה . לכן, לטענתי, אין מדובר רק בהסתייגות מנישוק קמעות ומהשתטחות על קברי קדושים, אלא בדחיית מורשת צפת בכללותה . ההתנגדות לצפת ימיה כימי צפת עצמה, והוויכוח על הקבלה החל במקביל להתפשטות מורשתה . אחד המתנגדים לה היה ר' יהודה אריה ממודנה, מחשובי רבני איטליה, שערער על המקור התנאי של ספר 22 הזוהר כבר במאה השש-עשרה . ראוי להדגיש את ההבדל בין הסתייגות מנישוק הקמעות ומפולחן הקדושים ובין הדחייה של ציבור גדול שמחזיק באמונות אלו, מאחר שבשילוב בין השתיים יש כדי לבט...  אל הספר
מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד