תודעת משנה, תודעת מקרא : צפת והתרבות הציונית 129 יוצא דופן בחייהם ובסדר היום שעיצבו . המניע לבואם לארץ היה השאיפה להעלות את השכינה הגולה המתפלשת בעפר ולהשיבה אל בעלה, ספירת תפארת . מניע זה עיצב את מכלול החיים בצפת . נוכחותה המתמדת של השכינה עמדה בתשתית החבורות והפרקטיקות שהתמסדו בצפת, והיא בולטת במיוחד בהליכות הנדודים של רמ"ק ותלמידיו, שבאות לחקות את נדודיה . השכינה היא המלכות הפועלת מתוך מצב הגלות ואליה מכוונת פעילותם של המקובלים . היא מגלמת את השניות בהוויית צפת, שכן היא גם המלכות וגם מסמנת את מצב הגלות, ובכלל זה גלות העם ; היא מסמנת גם את הגלות וגם את ההתגלות, את היכולת לפנות אל העולם שמעבר . דמותה זוכה בצפת לפרשנויות שונות, ומשתנה גם המשמעות המוענקת ליחס בינה לבין האדם ולבין העם . כל פעילות התיקון והכוונה המתפתחת בצפת מכוונת כלפי דמות נשית זו . כמובן, זו דמות שעוצבה בידי גברים, אבל במובנים רבים היא יצאה מרשותם, והיא גם 64 קולותיה של צפת הם קולות גבריים, אבל בעדם משתקף הקול מעצבת אותם . הנשי, קול ששואב את כוחו מתודעת הגלות ומהחוכמה הנסתרת . הפנייה היא אל האל הזכר, אך היא נזקקת לתיוו...
אל הספר