אם בעבר, לפני הצטרפותה לאיחוד האירופי, הפנתה פורטוגל גב למדינות אירופה וידידותיה המסורתיות היו בעיקר אנגליה והקולוניות באפריקה, הרי שמאז הצטרפותה ב ‑ 1986 שקדה על הרחבת כל קשריה ועודדה פעילות כלכלית והשקעות חוץ רבות ככל האפשר . ראשי מדינות ביקרו בה תכופות, וביקוריהם היו הזדמנות לאירועים רשמיים מושקעים ונוצצים, שהיו מקובלים מאוד על קברניטי המדינה . באירועים אלה זכה כל ראש מדינה שהגיע לביקור רשמי לארוחה אצל הנשיא המארח, והאורח היה מחזיר באירוח ובארוחה משלו למחרת . לעתים התקיימו גם טקס רשמי ונאום בפרלמנט . לכל הביקורים הוזמנו כל חברי הסגל הדיפלומטי והשתתפותנו בהם היתה חובה . התורים ללחיצות ידיים ארכו שעות רבות וגזלו ימי עבודה רבים . מקומנו בתור נקבע לפי הוותק, דהיינו לפי תאריך הגשת כתב ההאמנה לנשיא . אבל שעות אלה לא בוזבזו לריק, אלא סיפקו הזדמנות לפגוש שרים ולנהל שיחות מדיניות רבות עם העמיתים, השגרירים הוותיקים יותר, ולהחליף ידיעות טריות ומעודכנות . קשרים טובים וקרובים קשרתי באותם ימים עם שגריר מצרים בפורטוגל, סייף יאזל, ואלה התהדקו מאוחר יותר, דווקא בזמן מלחמת המפרץ ולאחריה . באחד מי...
אל הספר