לחלום את הזמן במרחב תרומתה של תפיסת הזמן של אנרי ברגסון להבנת הגותו הפסיכואנליטית של וילפרד ביון

304 אביאל אורן 608 ומאז ועד היום ישנה התעניינות מחודשת ספרו ברגסוניזם , 609 בהגותו של ברגסון . הפרויקט המרכזי של ברגסון עסק בניסיון לנסח את השאלות הפילוסופיות המרכזיות במונחים זמניים ולא מרחביים . הוא טען שהאדם הוא בראש ובראשונה ישות טמפורלית, אשר ביכולתה לבוא במגע בלתי אמצעי עם התנועה המתמדת וההטרוגנית של 610 להלן אתמקד ברעיונות הנפש האנושית, ושל העולם ככלל . המובעים בשתי יצירות מרכזיות של ברגסון : המסה על הנתונים 612 הרעיון 611 ו חומר וזיכרון . הבלתי האמצעיים של התודעה ( "המסה" ) , המרכזי שברגסון מציג ב מסה הוא שהאדם נוטה לחשוב על עצמו במונחים מרחביים, המתאימים לעצמים בדידים, קבועים וחיצוניים זה לזה, ובכך להחמיץ את האפשרות לבוא במגע עם עולמו הנפשי, המבוסס בראש ובראשונה על תנועה זמנית הטרוגנית - המשך 613 בניגוד לשכל, המותאם לחשיבה מרחבית, האינטואיציה הפנימי . 614 מאפשרת לאדם לבוא במגע בלתי אמצעי עם המשך הפנימי . ב חומר וזיכרון 615 ברגסון בוחן את שאלת הגוף – נפש מנקודת מבט טמפורלית, ומגדיר באופן חדשני את היחסים בין העבר להווה . בקנון הפסיכואנליטי נהוג לחלק את הגותו של ביון לתקופה 608 ....  אל הספר