סובלימציה של תוקפנות כמודל להבנת הפסיכולוגיה של מפעילי אלימות מקובלת חברתית בשם החוק

138 אפרת אבן צור אחד עם הנהלים ואינן חורגות מהשימוש הסביר בכוח - גוררות עימן השפעות נפשיות משמעותיות על מבצעיהן ופוטנציאל לעורר חרדות ייחודיות המחייבות מנגנוני התמודדות ייחודיים ? להלן אבקש להציע חקירה פסיכואנליטית ראשונית של הסוגיה הסבוכה של אלימות מקובלת חברתית, ולבחון את תרומת הרעיון הפרוידיאני של סובלימציה של תוקפנות להבנתה . תוקפנות ואלימות בפסיכואנליזה לאורך השנים שימש המונח "תוקפנות" בספרות הפסיכואנליטית לתיאור טווח נרחב של עמדות נפשיות והתנהגויות, הכוללות פעולות של אלימות ממשית - אך גם נטיות עוינות פנטזמטיות 213 לפלאנש ופעילויות שמכוונות להרסנות סמלית בלבד . 214 אף מציינים כי בכתיבתו של פרויד המונח ופונטאליס Aggressivität משמש לסירוגין הן לציון התוקפנות כפוטנציאל אלים והן לציון ההתנהגות האלימה עצמה . בחינה של הספרות הפסיכואנליטית מאז פרויד ואילך מראה כי תשומת לב רבה הופנתה לנטיות ורגשות תוקפניים ולפנטזיות תוקפניות, וכי העניין 213 . לכך אפשר להוסיף גם תפיסה חשובה נוספת של תוקפנות, המזוהה עם ויניקוט, המייחס את המושג לכל התנהגות או נטייה אסרטיבית ואקטיבית . ראו : דונלד ו' ויניקוט,...  אל הספר