870 | רינה טלגם לעיתים במבנים חילוניים, והיו פרקי זמן שבהם מוטיבים שמקורם באומנות החילונית שולבו באומנות הכנסייתית . בדיקת הגבולות מגלה כי היחסים בין שתי הספרות היו דינמיים, ובמרוצת השנים התרחשו שינויים במקום שבו עבר הגבול ביניהן . עניין זה נדון בהרחבה בפרק העוסק בפסיפסי הכנסיות, ואף על פי כן אייחד לו מילים אחדות . על אף היחסים הדינמיים המלווים בתיחום מחדש של הגבולות בין הנושאים המעטרים מבנים חילוניים ( פרטיים או ציבוריים ) , שלא נועדה להתקיים בהם פעילות דתית ממוסדת, לבין הנושאים שהופיעו בבתי הכנסת ובכנסיות, היו נושאים בלעדיים למרחב החילוני . כאלו הם מעלליהם של האלים וגיבורי המיתולוגיה היוונית — לתיאורים מסוג זה לא היה מקום בכנסייה או בבית הכנסת . עם התבססותה של הנצרות בימי יוסטניאנוס ומיגורה הכמעט מוחלט של הפגאניות החלו להופיע בפסיפסי הכנסיות פרסוניפיקציות ( האנשות ) השאובות מן האומנות הקלאסית . תהליך זה משקף נטייה להכיל במרחב הדתי נתחים גדולים יותר של הספֵרה החילונית . בפסיפסי בתי הכנסת אנו רואים תופעה הפוכה — אימוץ פרסוניפיקציות השאובות מן האומנות הקלאסית כבר בסוף המאה הרביעית, ונסי...
אל הספר