השואה

227 כבוד, חירות ועמל- ישרים בין תקופה לתקופה . ייחודה של שואת יהודי אירופה בתולדות הסבל היהודי נתפסת בעת הנוכחית כאמת מובנת מאליה, אלא שהיא לא נתפסה בהכרח ככזו שלוש שנים אחרי סיומה . מנסחי הכרזת העצמאות נשאו זיכרונות אישיים, משפחתיים וקהילתיים שונים מהתקופה שקדמה לשואה, וממדיה של שואת יהודי אירופה לא נצרבו אז בתודעת כל בני הדור במידה שווה, ובוודאי לא במידה שתאפיין את הדורות הבאים . צבי ברנזון, למשל, בן דור שישי ליהדות צפת החרדית, לא חווה את השואה וכנראה לא איבד בה קהילה או משפחה קרובה אך הוא נשא זיכרונות אישיים קשים מפרעות תרפ"ט . הגידוף המר ( 'מארה' ) שהוא הטיח בגלות נגע להערכתי יותר לתלישותה ולחולשתה של היהדות המסורתית לכל דורותיה מאשר למקום שבו ישבה . כל רוחה של ההכרזה שהציע צופה פני עתיד ומתמקדת יותר באחריות שתיגזר מהכוח הריבוני החדש ופחות בעוולות העבר ועל כן הוא דוחס שואה, פרעות, גירושים ורדיפות לקללה אחת ועובר למחוזות אחרים . על רקע זה מעניין במיוחד פתרונו של דוד בן-גוריון בנוסח הסופי, דווקא משום שניתן להחטיא את משמעותו אם אין משווים אותו לנוסח שרת ולנוסחים קודמים . פסקת ה'רדיפות...  אל הספר