12 מבוא שמו הרשמי של מסמך ההכרזה הוא 'הכרזה על הקמתה של מדינת ישראל' והוא אינו מזכיר עצמאות בכותרתו או בגופו . מטעמי נוחות אני מכנה אותו בספר על פי רוב 'הכרזת העצמאות' משום ששם זה התקבע בספרות ובשיח הציבורי כאחד משמותיה של ההכרזה על הקמת המדינה, ומשום שה'עצמאות' סולקה מגופה של ההכרזה ומכותרתה מטעמים פוליטיים וטקטיים בלבד . אינני משתמש בשם הרווח יותר, מגילת העצמאות, מטעמים עקרוניים . מטרתי העיקרית בספר זה היא לשחרר את ההכרזה מהתבנית הצורנית שבה התקבעה בתודעה הציבורית — מגילת קלף סמלית שתכניה נבלעים בחזותה האיקונית . אני מבקש לעסוק בתוכנה של ההכרזה ולא בצורתה ומזמין את הקוראים ללמוד את סיפורה . הכרזת העצמאות אינה כתב קודש . היא לא ירדה מן השמיים ולא נמסרה בידי שליח . בני אנוש כתבו אותה והערו לתוכה את אמונותיהם, ערכיהם ועמדותיהם בשאלות המפתח המלוות את ההגשמה הציונית לכל תולדותיה . תהליך ניסוחה היה מפותל ורצוף מהפכים, והוא הוכתם בפגמיו הטובים של כל מעשה שאנשים שונים מעורבים בו . בזיכרון הקיבוצי שהובנה במכוון בתקופתה המעצבת של המדינה הובלטה בייחוד פלוגְתה של הרגע האחרון באשר לאזכורו של האל ...
אל הספר