40 דפנה גולן באקדמיה יכול להיות מוסבר בשלושה אופנים : ראשית, רבים מהפלסטינים אזרחי ישראל, הזכאים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה, פונים ללמוד במוסדות אקדמיים בשטחים הכבושים, בירדן ולא בישראל . שם, הם אינם נדרשים להתמודד עם השפה העברית ועם החשש לאבד את מיומנותם בשפה הערבית . השיעורים ברוב האוניברסיטאות והמכללות בישראל מתקיימים גם במהלך חגים נוצריים ומוסלמיים, וסטודנטים פלסטינים נאלצים לבקש אישור 35 הסטודנטים הפלסטינים, שלהם מיוחד להיעדר משיעורים אלו . אין ולו אוניברסיטה אחת בישראל שבה יוכלו ללמוד בערבית, נתקלים גם בהגבלות בכל הנוגע לשימוש בערבית . לכן מספר הפלסטינים אזרחי ישראל הלומדים מחוץ לישראל גדול מבתוכה . שנית, רק כשליש מהצעירים הערבים עומדים בתנאי הקבלה של המוסדות להשכלה גבוהה . זאת כתוצאה מאפלייה רבת-שנים ורבת-ממדים של החינוך הערבי בישראל . מערכת החינוך הערבית זוכה לתקציבים קטנים מאלו של מערכת החינוך העברית : למספר שעות פיקוח וימי הדרכה קטן יותר, ולהשקעה מועטה בתוכניות ייחודיות, באומנות, טיולים, מדעים ובחינוך הבלתי פורמלי . ככלל, התשתיות הפיזיות של בתי הספר בה רעועות ; הכיתות בבתי הס...
אל הספר