אהבת אלוהים 63 את הצבת התכלית הסובייקטיבית אנו מכנים בשם "כוונה" ) intentio ( . בכך אנו מבקשים להדגיש שמדובר בפעולה מודעת וחופשית העומדת כפעולה של התכוונות במישור ה"רצון כתבונה" . ככל שהמושא האהוב שהאדם הציב לו לתכלית פעולתו נאהב למענו הוא, מבלי להתייחס לדבר – מה אחר, כך גם עומדת הרצייה על מישור ה"רצון כטבע" . לעומת זאת ככל שמושא האהבה נאהב מתוך "חיבה יתרה", דהיינו כשאושרה נטיית ה"רצון כטבע" והתקבלה על ידי התבונה, כך גם עומדת הרצייה במישור ה"רצון כתבונה" . מצב זה נכון בראש ובראשונה כאשר הטוב המסוים הנאהב מוצב ביחס לאמצעים המובילים להשגתו . התכוונות הרצייה היא כפולה . היא כוללת הן את המושא הנבחר כתכלית, שאותו תומס מכנה "התכלית הפועלת המכוונת לעקרון הפעולה", והן את האמצעים המובילים לתכלית זו במידת היותם נרצים בפועל למענה . הרצייה יכולה לכלול בו – זמנית תכליות – ביניים שונות, אך כולן נמדדות ביחס לתכלית האחת והאחרונה של הרצייה המסוימת . מכאן אין להסיק שתכלית זו זהה לכל רציותיו של האדם, או שיש צורך בכך שיהא האדם מייחס תמיד באופן מודע את כלל רציותיו לאותה תכלית אחת 80 מעבר "כשם שאין זה מן הה...
אל הספר