58 רחל עופר כיום, ספר התנ"ך אינו ניתן עוד כאחת מן המתנות המקובלות לנערים לחגיגת בר-המצווה, והזיקה האמיצה לתנ"ך שאפיינה את הספרות העברית החדשה מאז ראשית תקופת ההשכלה כבר איננה תופעה מובנת מאליה . המשוררים המתפלמסים עם המקרא מבטאים כעס כלפיו ; הם נרתעים מן הדמויות הנחשבות במקרא לראויות ומזדהים דווקא עם אלו ה"חוטאות" . עם זאת, באופן פרדוקסלי משהו, בצד ההתרסה כנגד המוסר המקראי, בשיריהם ניכרות קרבה עצומה לסיפורי המקרא, מעורבות רגשית ואכפתיות . ההתפלמסות המבוטאת בשירים הללו מעידה על בקיאותם הרבה של המשוררים בפרטי הפרטים של העלילות המקראיות, ובעיקר על חיבורם העמוק למקרא . ואולי דווקא בתקופה אשר בה ספר הספרים הוא בבחינת "התנ"ך הנשכח", כלשונו של המשורר בשיר שלעיל, יש בכוחם של השירים המתפלמסים לעורר את הקוראים ולגרום להם לשוב ולראות בתנ"ך ספר רלוונטי . פרטי ואישי ההתפלמסות עם המקרא משותפת הן ליצירות המוקדמות יחסית, אשר בהן עסקנו עד כה, והן ליצירות המאוחרות אשר בהן נעסוק בהמשך . עם זאת, ביצירות המוקדמות יותר ( של יל"ג, טשרניחובסקי, ברדיצ'בסקי ושניאור ) יש להתפלמסות בעיקר תפקיד אידאולוגי . התפלמסו...
אל הספר