46 רחל עופר הסובל, על פי בלום, ככל משורר "חזק", מחרדת ההשפעה, דהיינו מהחרדה שמא היותו מושפע מהיוצר הגדול שקדם לו לא תאפשר לו להשמיע קול אישי ואותנטי . על פי בלום, יחסי ההשפעה הספרותית הם אפוא יחסים כוחניים . בדבריו אלו של הרולד בלום יש כדי להסביר את קריאתם 30 ביןהחתרנית של מרבית המשוררים המודרניים בתנ"ך . המשוררים אשר בשיריהם אנו דנים לבין התנ"ך מתקיימים יחסים דיאלקטיים מתוחים ומסובכים : התנ"ך הוא בבחינת "אביהם הספרותי" הגדול והנערץ והם יונקים ממנו, ועם זאת הם מורדים בו ומנסים "לרצוח" אותו, שכן רק במותו הם ימצאו את מרחב המחייה של עצמם, שיאפשר להם להשמיע את קולם . דבריו של הרולד בלום מזכירים לי פירוש חסידי מעמיק במיוחד לפסוק "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי" ( תהילים קכא ) . על פי פירוש זה, הביטוי "מאין יבוא עזרי" איננו בהכרח שאלה אלא קביעה : מתוך האַיִן - יבוא עזרי, כלומר העזרה הגדולה ביותר מגיעה דווקא מתוך מצב של "אַיִן" . גיבורו של מזמור קכא בתהילים מבין כי תשועתו לא תגיע מן ההרים הגדולים שסביבו, שאליהם הוא נושא את עיניו, אלא דווקא מתוך התנתקות מהם . על פי התפיסה המ...
אל הספר