החושך צבע הצבעים | 197 דוחפת את השירים להיטלטל שוב ושוב בין אפשרויות, בין פנייה החוצה להסתגרות פנימה, בין גילוי של דימוי או של מרחב בנפש ובין קִעקוע שלהם בשם החתירה לגרסה מדויקת, לאמת עירומה . סימן היכר מובהק של הנימה הזו הוא השימוש של זרחי בקבוצה של מילים שחוזרות ומופיעות בשיריה בנקודות מפתח וברגעי מפנה . ייתכן, האם, יכולתי, תוכל, באמת, מה פתאום, אם, אפילו, אבל : מילים שקולות, מילים שוקלות, מַשוות אפשרויות של חיים ודיבור ומבקשות אחר האפשרות המדויקת או המאושרת, לעיתים בחוסר סבלנות ולעיתים תוך ספיקת כף . המשקל של המילים האלה במהלך השירי של זרחי מתברר לראשונה בקובץ מלון היפנודרום, ולכך יוקדשו הדברים כאן, בעיקר תוך קריאה בשירים אחדים מן המחזור הנושא את שם הספר . בכוונתי לדון בהופעתה של מילה אחת ויחידה בקובץ הזה, ובמיוחד במחזור השירים "מלון היפנודרום" . זוהי מילה קטנה, כבדה, ידידת האמת והבדידות : אֲבָל . זרחי בוודאי איננה המשוררת היחידה שעושה שימוש במילה הזו, המתגלגלת על לשוננו תדיר . אלא שבשיריה מופיעה המילה הזו בתכיפות, במקומות בולטים, כגון ראש בית ותחילת משפט, וכאשר מקשיבים לפעולתה שם, ...
אל הספר