1927: וילנה — סקריהיטשן

44 ביפו . אני רץ כל היום ועייף מעט . הערב נלך ( בן ציון [ ישראלי ] ואני ) ל"דייגים" — הצגה של ה"אהל" . שלך מרדכי P . S מתי אני אבוא עוד טרם ידוע . הדברים מסתדרים הרבה יותר קשה משמתארים מקודם . הנ"ל . יום שבת — 21 למאי 1927 מה שלומך איטל'ה ושלום הילדים ? תכתבי לי תיכף איך שמואליק — הכבר שכח אותי ? בזכרי אותו אני מתגעגע לראותו . בבית שמואליק גיבור של איזו אגדה . הכל מדברים עליו, הכל רוצים לראותו ולהביט . [ . . . ] היודעת את שכבר הייתי בוורשה ? [ . . . ] היה לי בוורשה יום נעים מאוד [ . . . ] באתי לוילנה אתמול בבוקר בשמונה . מחלון הקרון תיכף הכרתי את האמא ובעוד רגעים באו גם האחיות . האבא הרגיש עצמו רע וחיכה לי בבית . מצאתי את כולם יותר טוב משחשבתי וגם מצבם החומרי לא כל-כך קשה, אבל אני מרגיש שבבית לא כל-כך טוב . מרגיש אני שיהיה לי קשה לראות הרבה דברים בבית ואשבע צער עד בלי די . אבל לעת עתה נעזוב את זה ! לו ידעת כמה התנשקתי אתמול וגם עם בחורות צעירות, היית בכל זאת קצת מקנאה ! [ . . . ] מטפלים בי כמו בילד ! לאכול, לישון, לנוח, לשבת, לטעום . תיכף בבואי סחבו אותי לקנות איזה בגד הגון ואני נכנעתי...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד