אמונתי האמונה, שורשה בממשי, הטרום- שפתי, זה שלפני התבחנות הסובייקט מהאובייקט, או במונחים אחרים – במיסטי . ובאמת, אמונתי מיסטית היא ; זו אמונה חסרת אותיות ומילים . נגזר עלי להאמין בלי לומר לאחר או לעצמי ( שבהקשר זה הנו אחר ) שאני מאמין . ניתן להציג, לדעתי, שני מסלולים מנוגדים המובילים לאמונה הדתית . האחד הוא חזרה לתמימות, שהיא קבלת עצמי . 'אני מה שאני' . . . המסלול השני הפוך . זהו מסלול של הכרעה, של יכולת יצירה . הוא אינו מתחיל מהמקום של הזהות אלא מהמקום של החירות, דוגמת החירות המוסרית שאיננה נשענת על העובדות אלא מכוננת אותן . האורתודוקסיה היא תנאי לשמירת המוחלט ולייצוגו בחיינו, להורדת שכינה לתחתונים, ולזיכוך החומר עצמו ; האמונה חייבת להתבטא באורחות חייו של אדם . אין קיום דתי ממשי ללא התקשרות למסורת, ומחויבות זו למסורת היא בעיניי הלוז של האורתודוקסיה .
אל הספר