מימוש עצמי וחברה הניגוד בין עצמיות לחברה מקביל לניגוד שבין פנימיות לחיצוניות . מגע עמוק עם עצמי, עם האמת שלי ועם כנותי האינטימית – וממילא עם אלוקיי, מחייב ריכוז פנימי, ואת היותי שרוי בתוך עצמי בשלווה ובבדידות . . . הזולת הוא תמיד מציאות חיצונית לגביי . לכן החברה תנכר אותי בהכרח מעצמי, ותרחיק אותי מפנימיותי . הבעיה איננה רק של חוסר זמן או תשומת לב, אלא של ניגוד מהותי הנובע מכך שההתבודדות היא תנאי לריכוז פנימי, לדבקות ולמציאת עצמי, ו'עצמי' זה בהכרח אינו חברתי . את הפן האמתי והטוב שבתפיסה הקהילתית ניתן לראות בתחושות הסולידריות והפטריוטיזם, בצמרמורת העולה לאורך עמוד השדרה כשאנו שרים את 'התקווה' וחשים את עצמנו כחלק מרצף הדורות, באחווה וברעות עם העומדים לצִדינו . מקורם של רגשות אלה במאגר הקולקטיבי, במקום שבו האישיות הפרטית שלנו מתמוססת והופכת לחלק מאישיות קולקטיבית .
אל הספר