האחריות והצניעות 161 על אישה שאינה נוהגת כיהודייה ) . בגלל זאת, כאשר אישה נכנסת לאפות בחצר, מסתלק בעל הבית מן החצר . האחריות לרכוש ולבעלי החיים הנמצאים בחצר עוברת כולה אל האישה ( אינה דומה אפייה לטחינת חיטה, שבה נשאר בעל הבית במקום, כי בעת הטחינה אין גילוי של הזרוע ואין בעיה של צניעות ) . זו הסיבה שבגללה חייב רבא את האישה לשלם את שווי העז . האישה היתה אחראית בלעדית על החצר ומה שבתוכה . באמת רבא, הדיין, לא היה זקוק להסברים ונימוקים של חכמים לפסק הדין שלו . הוא מכיר את משמעותה של חשיפת זרוע אישה מניסיון אישי . בתלמוד הבבלי, במסכת כתובות, דף ס״ה, ע״א, מצוי הסיפור על זרוע אישה שנחשפה בבית דינו של רבא . אישה בשם חומא, שהיתה אלמנתו של החכם הגדול אביי, מגיעה אל רבא לדרוש מזונותיה מיורשי בעלה ( האלמנה אינה יורשת את בעלה לפי ההלכה ) . היא דורשת גם יין . רבא אומר לה שלפי ידיעתו, אביי, בעלה, שהיה גם חברו, לא היה שותה יין, ולכן היא לא תקבל קצבת יין ( ההלכה היתה אז שאין נותנים לנשים יין, אלא אם כן הן רגילות בשתיית יין, וגם מי שקיבלה יין, המנה הוקצבה לה ) . חומא טענה לפני רבא שזה בכלל לא נכון ! היא ...
אל הספר