משניים יוצא אחד 69 התחתונה״ ( תלמוד בבלי, דף פ״ג, ע״ב ) . רש״י הסביר : “כל המוציא שטר על המוחזק בדבר, מה שמפורש בשטר — יכול לתבוע עליו, ואם השטר סתום — מורידים אותו לפחות שבמשמעות השטר״ . כלומר, לקונה יש שטר מכירה שנתן לו המוכר, ו״ידו על התחתונה״ — הוא הצד הנחות בעסקה . המוכר, המחזיק בנכס, הוא הצד העליון . כאשר השטר “סתום״, כלומר לא מפורש בו בדיוק באיזה שדה מדובר, המוכר קובע איזה שדה ייתן לקונה . זכותו של המוכר לתת לקונה את השדה הפחוּ ת בערכו או בגודלו וכו׳ . במקרה שלפנינו, רב אשי, הדיין, לא היה צריך אפילו להגיד למוכר ולקונה איזה שדה מבין השניים יינתן לקונה . כולם כאן מכירים את הכלל “יד בעל השטר על התחתונה״, שפירושו כי המחזיק באדמה רשאי לתת לפי החלטתו הבלעדית . אם כן, אותו קונה שחשב כי קנה שני שדות, קיבל לבסוף שדה אחד, וככל הנראה את הנחות מבין השניים .
אל הספר