8 | לשון האש : עדות פואטית על הטראומה של השואה | רינה דודאי מלא שמחה ונינוחות, היה תשוש, וניתוח המעקפים שעבר זמן - מה לפני כן ניכר על פניו . כשליוויתי אותו למכוניתו ובירכתי אותו לשלום, עוד הוספתי כלאחר יד את משפט השליטה הפרוצדורלי המשפחתי, סע בזהירות, ונפרדתי ממנו לשלום, לא מבלי שדאגה וחרדה למצבו הנפשי והפיזי שהשתנה באחת מצאו להן מקום נכבד בליבי . הטרידה אותי השאלה אם זה נכון לפתוח את הדברים מחדש . מייקל, ניצול שואה, מבין מאה הילדים ששימשו כ"רצים" של מנגלה באושוויץ, נשא את עדותו בשנת 1995 בפרויקט שפילברג בלונדון, מקום מושבו אז . אשתו, ניצולת שואה אף היא, סירבה לדבר על כך ולא התירה לו לשאת את עדותו בביתו, עד שהיה צריך לכתת את רגליו לחברים ושם לומר את דבריו . אחרי מותה הוא עלה לארץ, ומאז 2006 התגורר כאן . שנתי הייתה טרופה . ההתלבטות אם להתחיל את מסע העדות האישי הזה הטרידה אותי והכבידה עליי . ראשית, דאגתי למצבו הפיזי והנפשי של מייקל . ומה אם למרות העובדה שנשא על כתפיו שנים כה רבות טראומה מסיבית ומתמשכת כזאת, עתה לא יחזיק ליבו את עדותו ומשהו יתפרק בו ? הרגשתי לא די מיומנת ומקצועית לעמוד במ...
אל הספר