175 מסך של שכחה רב והסתירו אותו מתחת לזירה" . במבצע לשחרור אלג'יריה כבשה קבוצה של צופים יהודים את הווילה של מפקדה הראשי של כוחות וישי - בבוקר תחילת המבצע כבשו חברי המחתרת את כל הנקודות האסטרטגיות בעיר, ועד הערב החזיקו במבנים של סמלי השלטון - מפקדת המשטרה, בית העירייה והדואר - והמתינו לאמריקנים שלא הגיעו . לבסוף נכנסו הכוחות האמריקניים בלא אבדות לאלג'יריה . בפרק מוצג הוויכוח בין ההיסטוריונים, בין חברי המחתרת ובני משפחותיהם ובין המפקד הצרפתי פופילה : חברי המחתרת ובני משפחותיהם טענו שקראו לעצמם "קבוצת התנגדות עצמית יהודית" ( Le group de self - deface jewie ) . אביטבול מפריך טענה זו : "אדון אלבוקר היה קומוניסט והוא שהנהיג את תנועת ההתנגדות, הוא היה כל כך רחוק מהנושא היהודי שעד עצם היום הזה כאשר הוא נזכר באותן תאוריות שמנסות לעשות ציוניזציה של תנועת המחתרת הוא פשוט צועק" . פופילה מחזק את דבריו וטוען שאלבוקר התעקש להגדיר את הקבוצה תנועת התנגדות צרפתית שבתוכה היו גם יהודים . אולם כעבור כמה סצנות הנוגעות למרוקו ולאלג'יריה אומר אביטבול ש"המחתרת האלג'ירית ראויה להיקרא כיהודית והודות לה בעלות הבר...
אל הספר