156 מיזוג אופקים אך ההשתאות אינה נחלתם הבלעדית של עובדי בית המטבחיים ; גם חובבי אמנות הנחשפים לתצלומיה של בלייר, לאחר שהקרביים נוקו, זוקקו, נמתחו, בוימו כיאות וזכו למבטה המלטף של המצלמה, חשים רתיעה, ולו ראשונית, מהנגלה אל מול עיניהם . "זה לכאורה מבחיל," העיר איש הטלוויזיה ירון 2 לונדון, בעת שערך ריאיון עמה בתוכנית הטלוויזיה ל ו נ ד ו ן ו ק י ר ש נ ב א ו ם . בדומה לו, גם אחרים המתבוננים בעבודותיה תוהים מה מבקשת בלייר להשיג כשהיא בוחרת אובייקטים אלה כמושאי עבודתה, שכן לא די מן הסתם להסתפק במענה שהיא סיפקה להערתו המסויגת של לונדון — "אני זיהיתי המון יופי בדבר הזה" . זה לא היה כך בהתחלה ; הקונספט והרעיון לא קדמו לתהליך היצירה . המפגש האקראי עם קיבתה של הפרה הוא שבישר את תחילתו של התהליך . זה היה, היא מספרת, כשהבחינה "בחטף, במשהו אפור מדובלל תלוי על אנקול של קצבים" . זאת הייתה קיבתה של פרה . "האובייקט המדהים הזה," היא ממשיכה לספר, "התקבע בראש מספר חודשים," הפעים אותה ולא נתן לה מנוח . היא חשה בושה וחוסר נחת מעצם העובדה שקיבתה הדוחה של הפרה מושכת ומסקרנת אותה, אך קיננו בה הכרה, ואולי דחף שאת...
אל הספר