72 פרק חמישי כי נדרשו לה שנים רבות להשתחרר מאחיזת המשפחה והמחויבות אליה ולהיות מסוגלת לתפקד לפי מה שמתאים לה . אורנה מדברת בריאיון על פער הקיים בין האחים הגדולים, שנולדו באתיופיה, לקטנים, שנולדו בארץ . הם "לא שם ולא פה, הם פשוט באמצע, הם לא מרגישים שייכים לשם והם לא מרגישים שייכים לכאן . " היא טוענת שהילדים הצברים לא מבינים את מה שמובן מאליו לילדים האחרים : "מי שנולד באתיופיה עוד יש לו את הערך של הכבוד, כל מיני ערכים שמושרשים לנו מאוד חזק . אצלם פחות אני רואה את זה . " החוצפה והסירוב במשפחות רבות אמרו ההורים והאחים הגדולים כי הילדים הצברים חצופים ולא מקשיבים . אם התרבות האתיופית מאופיינת אצל המרואיינים בכבוד, הרי שהתרבות הישראלית מאופיינת על ידם בחוצפה, שהיא "עזות מצח, גסות 118 רוח, דיבור בגסות ובחוסר נימוס, חוסר התחשבות ופגיעה בכבוד הזולת . " מבחינת יוצאי אתיופיה, אפשר להוסיף לרשימה גם התנהגויות שעל פי הנורמה המסורתית נחשבות להתנהגויות חצופות, במיוחד בהקשר יחסים בין ילדים למבוגרים : אסרטיביות, אי ציות, מענה ישיר, התעקשות, סירוב, הבעת דעה, התפרצות לשיחה והרמת קול . טגיסט אומרת שבאתיופי...
אל הספר