10 מבוא אישי לא הייתה מסוגלת לכתוב בעברית . לאחר שש שנים בירושלים חזרנו לאנגליה . מלאו לי כבר אחת-עשרה שנים, ועדיין לא היה לי מגן דוד . הבית שגדלתי בו היה נטול חגים : יצר חגיגת החיים נדם בהוריי בגיל צעיר מאוד, לדעתי, וכשהקימו משפחה בשנות העשרים לחייהם היו השניים כבר מותשים מאכזריות העולם . ובכל זאת, זכור לי עץ אשוח בסלון הבית בחג המולד, ועל צמרתו, הרחק מהישג ידי, תלוי מגן הדוד המיוחל . . . ויכוחים פוליטיים היו לרוב בין הוריי, והתבצרותם מאחורי חומות של שתיקה מחוררים בצעקות ודמעות שילחו אותי למקום מפלט באזור ניטרלי : מאחורי דלת סגורה אטמתי את אוזניי ועברתי לשטח הפקר בלתי מזוהה . שאלות על זהות ושייכות החלו לכרסם בלבי בגיל ההתבגרות . ארץ הולדתי, שאליה חזרתי על כורחי, מעולם לא חיבקה אותי בחום ובאהבה שחשתי בירושלים . אמי קפאה בין הבריטים חמורי הסבר — והיטב זכרתי שהייתה חיה ותוססת בישראל, פונה בלבביות אל אנשים זרים ברחוב ובאוטובוס, שרה בקול את השירים שלמדה מאחותה הגדולה בוגרת התנועה הציונית, אוחזת בידי בנחישות וצועדת לצדי בסנדליה התנ"כיים בחיוּת חדשה, מדביקה אותי בהתלהבותה על עצם היותנו בישרא...
אל הספר