168 פרק שמיני חובבי ציון 5 ו- 7 ( לרחוב זה לא היה שם לפני 1948 ) . שני בתים אלו, שהיו רכושו של מוגאנם מוגאנם, 'שרדו' את חוק נכסי נפקדים ולא הולאמו על ידי האפוטרופוס, מקרה יוצא דופן שביטויו בנסח הטאבו ההיסטורי הוא בעובדה שאין העברה לרשות הפיתוח אלא מכירה ישירה של הנכסים ממוגאנם מוגאנם וצאצאיו למשפחות היהודיות שרכשו את הבתים בכסף מלא . זהו כאמור סיפור יוצא דופן של כתובות שחמקו מהפרקטיקות הקולוניאליות המשפטיות והתכנוניות, שגובשו עם קום המדינה כחלק מהמאבק הלאומי היהודי על קרקע ורכוש, ונשארו ברשות בעליהן . דרך ההיסטוריוגרפיות של שני הבתים ברחוב חובבי ציון יציף הפרק גם את תהליכי ה'שימור' הניאו-ליברלי, כפי שהוא מתבטא בתהליך התכנוני של 'התחדשות' שעברו שני הבתים, מבתים 'ערביים' לנכסים נדל"ניים . זאת, כאשר המטרה העיקרית של 'ההתחדשות' היא להשיג היתרי בנייה לתוספת קומות מרבית, כך שהתוצאה היא מבנים בומבסטיים בבעלות תושבי חוץ — שכל קשר בינם לבין האופי הארכיטקטוני והאסתטי של המבנה המקורי מקרי לחלוטין . חיים יעקובי וארז צפדיה ( Yacobi & Tzfadia, 2017 ) מכנים מצב זה ניאו-קולוניאליזם התיישבותי ( neo set...
אל הספר