184 אתיופיה שילבה בין רצונה לחזק את 'ברית הפריפריה' לבין יחסה המיוחד להעמקת קשרי ישראל באפריקה השחורה . בעצרת הכללית של האו"ם ב- 1947 נמנעה אתיופיה בהצבעה המכרעת על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל על אף אהדת הקיסר האתיופי היילה סלאסי ושריו לעניין הציוני . הקיסר ניהל מדיניות חוץ זהירה והשתדל להימנע מהתגרות פוליטית בשכניו המוסלמים . לפיכך הכירה אתיופיה בישראל רק ב- 1955 , הכרה דה פקטו בלבד . ב- 1956 פתחה ישראל קונסוליה באדיס אבבה . קונסוליה אתיופית המשיכה לפעול בירושלים ברצף מתקופת המנדט . סוכם שעד לכינון יחסים דיפלומטיים תקינים תפעלנה הקונסוליות כנציגויות דיפלומטיות בתנאים מסוימים . בכל זאת לא עשתה אתיופיה לתיקון הפגם הרשמי ביחסים בשל יחסיה עם קע"ם וסודאן ובגלל בעיית סומליה . ישראל קיוותה כי פתרון לבעיה יימצא בפגישתה של שרת החוץ עם הקיסר, שאמורה הייתה להתקיים בפריז ביולי 1959 אך הוכשלה ביזמת הצרפתים . לאחר שהניסיונות לקיים פגישה חלופית לא צלחו העביר הקיסר מסר לשרת החוץ ובו הביע את צערו על ביטול הפגישה ועדכן אותה שבביקורו במצרים הודיע לנאצר על כוונתו לכונן יחסים עם ישראל כפי שעושים שאר עמי ...
אל הספר