52 עצמת רגשותיה כלפיו . במכתב מ- 15 בספטמבר שיתפה אותו בתשישותה כתוצאה של הפעילות הנמרצת ושל המתח הנפשי, שנגרם גם בשל הריחוק ממנו . 'אני מאוד קרובה לקצה הגבול', כתבה והוסיפה : 'גם לי קשה מאוד מאוד שאיננו יחד' . 81 במכתבים אחרים עלו חילוקי דעות ביניהם בעניין ההתנהלות המדינית . רמז ביקר את קשיחותה המוגזמת, לדעתו, וביקורתו, שעליה נוספה ביקורתם של אחרים כגון שרתוק ( שרת ) , הסעירה את רגשותיה וגרמה לתחושה של קרע ביניהם . 'האם עוד מאמין אתה ? או הכול כבר נהרס ? ' כתבה לו ב- 22 בספטמבר . 82 שלושה ימים לאחר מכן כתבה לו מכתב מפייס . 83 אחד העניינים שגולדה ורמז הרבו לעסוק בו במכתביהם, ודעותיהם אף נחלקו בו, הוא השאלה שעלתה בדיוני הנהלת הסוכנות בפריז : האם לקבל את הזמנת הבריטים להשתתף בוועידת שלום שהתכוונו לכנס בספטמבר בלונדון בהשתתפות ערבים ויהודים, על בסיס הרעיונות שהונחו בבסיסה של תכנית מוריסון- גריידי בשינויים קלים ? 84 בן-גוריון וגולדה נקטו גישה אקטיביסטית נוקשה בכל הקשור לגיבוש תנאי ההנהגה להשתתפות בוועידה : תכנית החלוקה ורעיון מדינה יהודית בת קיימא יהיו בסיס לדיונים ; התנגדות לכל תכנית נאמנ...
אל הספר