ללכת שולל גלוי עיניים: הַשְׁכָּחָה והכחשה קולקטיבית — עקירת הפלסטינים ב־1948

26 אורי רם כמתובנת . בתוך התבנות הזה, המרכיב ה'חסר', הבלתי מוכר, חשוב לא פחות מן הניתן והמוכר, ומאמר זה עוסק ב'חסר' מסוים, היינו בשכחה קולקטיבית או בתוצר של 'משטר הַשְׁכָּחָה', שהוא בה בעת גם 'משטר הכחשה' . באחת ההגדרות הראשונות של הלאומיות המודרנית קבע ארנסט רנאן כי אומות מאופיינות בכך שיש להן מורשת זיכרון משותפת ועשירה, אך גם בכך שהן 'שכחו כמה דברים' . מאמר זה יעסוק בשאלה כיצד נשכחים 'כמה דברים', וגם כיצד נשכחותם של 4 אותם דברים עודה נוכחת באופן סמוי ולעתים אף מונכחת מחדש . הנה עדות של מי שגדלה וחיה במדינת ישראל ורק בבגרותה הבחינה נכוחה לא רק בהיסטוריה של הנוף אלא אף באופן שבו עוצב והוגבל מבטה על נוף זה, או מה שמכונה כאן 'משטר ההשכחה' . גנית אנקורי פותחת את ספרה על האמנות 5 היא מספרת על נסיעה במכונית הפלסטינית בתיאור חוויה ששינתה את הכרתה . מהגליל לירושלים בשנות ה- ,80 שבמהלכה שאל עיתונאי אמריקני שאלה בנאלית בנוסח 'מה המקום היפה הזה ? ' . על כך קיבל שתי תשובות שונות, אחת ממנה והשנייה מדאוד כותאב, פלסטיני שנסע עמם ( לימים עיתונאי ידוע ) . אנקורי השיבה 'זה פארק קנדה . זה מקום נהדר לפיק...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן

הקיבוץ המאוחד