142 רחל גלבוע זה שקיים תמידשל'יהוה' הואהשםעבר הווה ועתיד, ובכך – הזמנים 11 . נצח - ומייצג חיי הספרותי "יהוה" בפרקי ההמשך של הסיפורכשם פרטי, השימוש ( , אולם 62נראה כמצביע על האל הפרטי של צאצאי אדם לאחר אנוש ) ד' : ח שני הביטויים מוזכרים, והנימוק לכך דורש ספקולציה פרשניתבסיפור נֹ 12 להצדיק את נוכחותו של כל אחד מהם . על מנת עם זאת, במקרה אחד בביטוי של – חרור בסיפור נֹיבבההבחנה שמוצעת לעיל נראית נתמכת בעוד שעבור יפת הסופר ( 26, : ט' ) "ברוך יהוה אלוהי שם"ח עצמו : נֹ "יהוה", בהקשר ( . 27 : ט'ת" ) פֶאלוהים ליֶתְּפְמשתמש בשם הכללי : "יַ ניו, ובמבנה הלשוני שלח השתמש בה כאל של אחד מבּהזה, היא מילה שנֹ הרבה לפני שהעברים, צאצאיהפסוק המצוטט עשוי להתפרש כשם פרטי, שם, ייחסו אותו כשם אישי לאל הלאומי שלהם . אולם כיצד הפסוק אמור ר לכך ש'יהוה'ﬠֵיודע מתקופה מאוחרת שׂ - לוכקולו של סופר כ – להתפרש במטרה ) ספרותית של שם עצם זהה - הוא שם פרטי, או כתנודה מילולית מנת להשיג רושם שירי ? על ( מנע מחזרה על מילהילה לשוני : - הסבר אפשרי מבחינה ספרותית עשוי להיות בהיבט הדקדוקי – צורתו ולא ניתן להטיה, 'אלוהים' מאפשר הטיו...
אל הספר